החלטה בתיק ע"מ 3335/09

כתב האישום נגד המשיב מייחס לו שלוש עבירות כדלקמן:

פעילות בהתאחדות בלתי מותרת - בכך שהחל משנת 2000 ועד ליום מעצרו פעל כחבר בארגון החמאס, והחל משנת 2007 ועד ליום מעצרו פעל כחבר בארגון גדודי עז א-דין אלקסאם. בין היתר סיפק המשיב דגלים של החמאס ותמונות של בכירי הארגון לאדם בשם מחמד לדאודה.

ניסיון לסחר בציוד מלחמתי - בכך שבסוף שנת 2007 פנה למחמד לדאודה והציע לו לרכוש רובה אם-16. מחמד לדאודה סירב להצעה.

החזקת אמצעי לחימה - בכך שבחודש פברואר 2008 החזיק ברשותו שתי מחסניות לאקדח.

עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית משפט קמא קבע כי אמנם קיימות ראיות לכאורה, אולם סבר כי יש מקום לחלופת מעצר משני טעמים מצטברים: האחד, חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות, והשני, שיהוי במעצרו של המשיב, שכן האמרות המפלילות היו בידי רשויות החקירה כבר בסוף שנת 2008.

התביעה הצבאית טענה כי אין הסבר ספציפי לשיהוי, אולם אף שקיים שיהוי של קרוב לשנה במקרה זה, אין בכך כדי לאיין או להפחית מהמסוכנות הנובעת מהמשיב. התביעה הדגישה כי מיוחס למשיב שפעל במסגרת הזרוע הצבאית של ארגון החמאס, דבר מסוכן וחמור, ואף עולה כי הייתה למשיב נגישות לנשק. בנוסף, העובדה כי סיפק ציוד, והציג עצמו כמי שניתן לפנות אליו בכל בקשה בנוגע לפעילות בארגון מעידים על מעמדו ועל מסוכנותו.

הסניגור אמנם לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, אולם טען כי אין כל ראיה שהמשיב פעל לאחר ראשית שנת 2008, דבר המלמד על הפסקת הפעילות כחבר בהתאחדות בלתי מותרת. כמו כן נטען כי השיהוי מצידן של הרשויות הינו שיהוי משמעותי המלמד על כך שגם הרשויות סברו כי המשיב אינו מסוכן.

דיון והכרעה

כאמור, אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה. המחלוקת במקרה זה נוגעת לעילת המעצר.

בית משפט קמא ציין שני נימוקים לקביעה כי במקרה זה המסוכנות אינה רבה וניתן להסתפק בחלופת מעצר - חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות ושיהוי. נדון בנימוקים אלה להלן.

חלוף הזמן מביצוע העבירות

ראשית, בכל הנוגע לחלוף הזמן, דומני כי בית משפט קמא נפל לכלל טעות.

אמנם, פרטי האישום השני והשלישי התרחשו לפני למעלה משנה וחצי, אולם פרט האישום הראשון מייחס למשיב פעילות כחבר בארגון מסוכן עד ליום מעצרו. בהתאם להלכת קוואסמה (עד"י 56/00), פרק הזמן שחלף במקרה זה אינו יכול ללמד כשלעצמו על הפסקת הפעילות באותו ארגון אסור, שכן המדובר בחלוף תקופה לא ארוכה. יתר על כן, המשיב החל לפעול כחבר בארגון החמאס, אולם בשלב מסויים עבר לפעול במסגרת הזרוע הצבאית של ארגון החמאס, דבר המלמד ברגיל על מחוייבות רבה ועמוקה יותר לאידיאולוגיה של ארגון זה. בנסיבות המקרה שלפנינו, העובדה כי המשיב אף הציג עצמו כבעל מעמד, וכמי שניתן לפנות אליו בכל בקשה הקשורה לארגון החמאס, כשהוא אף מספק ציוד לצורך פעילותם של אחרים, מחזקים ומבססים את החזקה העובדתית לפיה מי שהינו חבר או פועל כחבר בהתאחדות בלתי מותרת אינו מתנתק במהרה מחברותו ומפעילותו (השוו ע"מ 2324/09 בראדעיה נ' התביעה הצבאית; ע"מ 2897/09 התביעה הצבאית נ' אבו חדיד). ככל חזקה עובדתית, היא ניתנת לסתירה, אולם אין בנסיבות המקרה שלפניי כל אינדקציה לסתירתה של חזקה זו, אלא ההיפך הוא הנכון.

המסקנה המתבקשת הינה כי המשיב לא הפסיק מעולם את פעילותו בזרוע הצבאית של ארגון החמאס, ופועל יוצא מכך, שבכל הנוגע לפרט זה, אין לנו עניין בחלוף זמן המלמד על מסוכנות מוקהית.

שיהוי

שיהוי במעצרו של חשוד בביצוע עבירה מסוכנת מלמד בדרך כלל על כך שהרשויות לא רואות בו אדם מסוכן אם יהלך חופשי, אחרת היו טורחות לעצרו ולהרחיקו מהציבור בשלב מוקדם יותר (ראו ע"מ 2836/09 אלשיך נ' התביעה הצבאית; ע"מ 1813/09 התביעה הצבאית נ' צבאח; ע"מ 1538/09 מימי נ' התביעה הצבאית). יחד עם זאת, שאלת המסוכנות תיבחן בהתחשב במכלול הנסיבות, בין היתר תוך התחשבות במידת השיהוי ובעבירות בהן מדובר.

במקרה שלפנינו השיהוי בו מדובר הינו של מעט פחות משנה. לשיהוי זה אין הסבר. יחד עם זאת, העבירות המיוחסות למשיב הינן עבירות חמורות ומשמעותיות, המלמדות על מסוכנות. מי שפועל במסגרת ארגון טרור כארגון החמאס, ובודאי מי שפועל בזרוע הצבאית של ארגון זה, מלמד על מסוכנות רבה הנשקפת ממנו. קל וחומר, כאשר אותו אדם הינו בעל נגישות לנשק, כעולה מחומר הראיות, ואף הינו בעל מעמד כלשהו בארגון זה.

נגישות לנשק מלמדת על מסוכנות, במיוחד לגבי מי שהינו פעיל בזרוע הצבאית של ארגון החמאס (השוו ע"מ 2149/09 נמר נ' התביעה הצבאית). אינני סבור כי השיהוי בו מדובר  מצדיק פגיעה בציבור. שיהוי של מעט פחות משנה הינו משמעותי, אך אינו חמור במיוחד, ואין בו לטעמי, כדי להקהות את המסוכנות הנובעת ממי שהינו פעיל בזרוע הצבאית של ארגון החמאס עד היום ובעל נגישות לנשק. המסוכנות הנובעת מאדם כזה הינה ברורה, והשיהוי אמנם יכול להקהות במידה מסויימת מסוכנות זו, אולם לא במידה שתצדיק את שחרורו של המשיב.

סוף דבר